מדהים איך הפרטים הקטנים הם שקובעים. החיים שלנו מורכבים מפיסות, מחלקיקים של מצבים שהם חלק ממערכת אחת גדולה, שאנו לא יכולים לתפוס את עוצמתה. כמו שקראתי באתר בני ברוך – אנחנו חלק ממערכת וקשורים אליהם בכל הנימים, היא מנהלת אותנו ואנחנו עבדים. ואין לנו אחיזה, ואין לנו יתדות, פוסעים בתוך חלל שמלא בפיסות רגש שקשורות אלינו, ואנו אפילו לא יודעים למה ואיך. חיים בתוך מערכת עם חוק אחד – להיות כמוה, להיות חלק ממנה, לפעול על פיה, לציית לחוקיה ורק אז נוכל לגלות אותה, פרומיל אחר פרומיל.
וההליכה בדרך מסועפת בתחושות, במחשבות, בתפיסות, בידיעות ווברגשות. ותמיד יש את הקול הזה מבפנים שיודע אם בחרנו נכון, אם עשינו חכם, אם זאת הדרך. ויש עוד קול שהוא צריך לגבור על הכל, וכדאי שנשמע אותו ונצטרף אליו – אנחנו לא עושים כלום, זה הכל הכל המערכת. היא מנהלת אותנו ואנחנו לחלוטין שבויים.
הכל קורה במקביל. הכל קורה לרוחב ולגובה. הכל קורה לצדדים. ואנחנו תופסים רק חלקיקים קטנים ממה שקורה, ובדרך כלל אין לנו מושג אם זה היה זה שלמעלה או לצד. לפעמים אנחנו מקבלים אפשרות להרגיש את מה שקורה, כאילו להרגיש את התיקון שנעשה. טריק טרק מין צ׳ק שכזה שמרגיש בדיוק נכון ושאנחנו על השביל שלנו, ויש מי ששומע ואנחנו אומרים את הדבר הנכון. אבל רוב הזמן בעלטה. ואולי האור בסביבת בני ברוך ואולי בלב האדם. מגששים את דרכנו בלי לדעת איך יראה הרגע הבא, ומה נרגיש ומה יתגלה.
תקווה גדולה לשינוי נטועה בכל אדם, גם זה המברך על הרע כמו על הטוב, גם זה שעשיר בחלקו. השינוי המיוחל הוא בלב שלנו,לב האבן, לבן סגור ומסוגר. הלב שהוא הרצון שלנו, הרצון רק לעצמנו, רק שלנו יהיה, רק שאנו נהנה, ועדיף על חשבון האחרים שישתנה לנו הרצון. שנרצה לאהוב את =האחרים באשר הם. שנרצה לעזור לכל אחד שזקוק וגם למי שלא. שנרצה לפרגן, להגיד מילה טובה, לעודד ולהחמיא, לתת מעצמנו בלי לפחד.
שנרצה לטובת האחר בלי לעשות חשבון. ועד השינוי הכל כך מבוקש אנחנו הפוכים וסובלים, כי צרות העין כואבת ואי לה מרפא, רק אהבה. הכל קורה במקביל. הטוב והרע. ובסוף נגיע.
